החלטה בתיק רע"ב 8205/13

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) מיום 19.11.2013, בעת"א 22217-06-13. בפסק הדין נדחתה עתירת המבקש, שביקש להתיר את יציאתו לחופשות מטעמים הומניטאריים.

1.        המבקש מרצה החל מיום 7.5.2000 עונש מאסר עולם בלתי קצוב לאחר שהורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ברצח אשתו. ערעור שהגיש המבקש על הרשעתו נדחה על ידי בית משפט זה. כמו כן, נדחתה בקשת המבקש לעריכת משפט חוזר. יוער כי המבקש מכחיש כי ביצע את העבירה ודבק בגרסה לפיה אשתו התאבדה.

2.        המבקש מסווג בקטגוריה א' לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה). אסירים המסווגים תחת קטגוריה זו הינם "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה". משמעות הסיווג היא, שככלל אין להוציא את המבקש לחופשה למעט אם יתקבל אישור בכתב מאת נציב בתי הסוהר (להלן: הנציב), בהחלטה מנומקת, אשר תינתן מטעמים מיוחדים המפורטים בפרק ח' לפקודה, או אם נמצאו נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת. אישור זה יתקבל לאחר המלצה של וועדת אסירי עולם (פרק ב' סעיף 4יב לפקודת החופשות). בנוסף, ונוכח אופי העבירה שבה הורשע, מסווג המבקש גם כאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב) ולכן טרם אישור החופשה יש לקבל גם את חוות דעתה של ועדת אלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב).  

3.        ביום 11.6.13 הגיש המבקש, המייצג את עצמו, עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקש כי יותר לו לצאת לחופשות מטעמים הומניטאריים. המבקש גולל באריכות השתלשלות האירועים שהובילה להגשת העתירה לבית משפט קמא, באשר לטענתו המשיב עיכב את העברת עתירתו לבית המשפט. איני רואה להידרש לטענה זו, והחשוב לענייננו הוא שהעתירה נקבעה לדיון בבית משפט קמא ליום 29.10.13. ביום 28.10.13 ביקש המשיב לדחות את הדיון עד לאחר שתתכנס וועדת אלמ"ב לדון בבקשת המבקש. בית משפט קמא דחה את בקשתו של המשיב לדחיית הדיון וביקר את התנהלות המשיב שלא דאג לכנס את הוועדה קודם לכן. יחד עם זאת קבעבית המשפט כי בשלב זה אין הוא יכול לדון בעתירה לגופה שכן חסרה לו עמדתו המנומקת של המשיב והמלצותיהן של ועדת אסירי עולם וועדת אלמ"ב בבקשת המבקש לצאת לחופשה. על כן נקבעה ישיבה נוספת ליום 19.11.2013 והמשיב נתבקש להמציא לבית המשפט עד לתאריך זה החלטה מסודרת בנוגע לבקשת המבקש.

4.        ביום 14.11.2013, לאחר שהתקיים דיון בוועדת אלמ"ב ובוועדת אסירי עולם, התקבלה החלטת סגן הנציב אשר קבעה כי "לאחר עיון בחו"ד השונות (מודיעין, ועדת אלמ"ב, וסיכום ופרוטוקול ועדת אסירי עולם) החלטתי לקבל את המלצת הועדה ולא לאשר את הוצאתו של האסיר לחופשה". בסיכום חוות הדעת מטעם וועדת אלמ"ב (החלק הגלוי) נכתב כי:

"מדובר באסיר שפוט בגין רצח אשתו, טרם הוקצב עונשו. הקשר שלו עם גורמי הטיפול הינו למעקב בלבד, סביב ביקורי הילדים. במהלך מאסרו תפקודו תקין, אינו תופס עצמו כאדם אלים ואינו מעלה בעיה או קושי לטיפול. זוכה לביקורי משפחה אחת לחודש. האסיר מציין בבקשתו כי הצורך לראות את ילדיו וחיזוק הקשר עם ילדיו הינו מטעם הומניטרי שבגינו הוא זכאי להשתלב בחופשות. הוועדה אינה ממליצה על חופשת האסיר ומפנה לפרוטוקול החסוי המפרט בהרחבה את שיקולי הוועדה". 

5.        ביום 19.11.2013 דן בית משפט קמא בעתירת המבקש והחליט לדחותה. בפסק הדין שניתן על אתר נקבע כי אין מקום להתערב בשיקול דעת סגן הנציב וכי ההחלטה שניתנה הינה סבירה בנסיבות העניין; כי עניינו של המבקש אינו נופל תחת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות היעתרות לבקשה וביתר שאת כאשר מדובר בבקשה כוללנית לצאת לחופשות ולא בבקשת חופשה קונקרטית; כי המבקש זוכה לביקורים סדירים של ילדיו פעם בחודש למשך 45 דקות, ביקורים אשר מתנהלים במתכונת של ביקורים פתוחים, ועניין זה מחזק אף הוא את המסקנה שאין כל טעם מיוחד המצדיק להיעתר לבקשת המבקש. יוער כי במהלך הכתבת פסק הדין הביע המבקש התנגדות לעיונו של בית משפט קמא בנספח החסוי של חוות דעת וועדת אלמ"ב, בטענה כי לא ניתנה לו הזכות להביע את עמדתו בוועדה וטען כי נראה שפסק הדין של בית המשפט נכתב מראש בטרם הדיון. בית משפט קמא ציין כי טענותיו אלה של המבקש מופרכות וחסרות ביסוס, אך החליט שלא להתחשב לצורך החלטתו בנימוקי וועדת אלמ"ב כפי שהופיעו בנספח החסוי. מכל מקום, בית המשפט מצא כי די בכלל החומר המונח בפניו כדי לדחות את עתירת המבקש.    

6.        מכאן הבקשה שלפניי.        

           לטענת המבקש, בהחלטת הנציב נפלו פגמים פרוצדוראליים ופגמים מהותיים אשר יש בהם כדי להצדיק את ביטול ההחלטה והיעתרות לבקשתו. במישור הפרוצדוראלי טוען המבקש כי השתלשלות האירועים עד לקבלת ההחלטה על ידי הנציב מדגימה את המדיניות הקלוקלת בבתי הסוהר להלין עתירות של אסירים ולא לדון בבקשותיהם באופן תקין. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי המשיבים הסתירו בפני בית המשפט כי כבר בחודש יוני 2013 התקבלה החלטה שלא להיעתר לבקשתו, החלטה אשר התקבלה לטענתו באופן פסול ללא כל דיון וללא המלצות מטעם הוועדות השונות. עוד נטען כי כינוס הוועדות כעת נועד להכשיר את המהלך הלא תקין ולכן החלטת הנציב מהווה "חותמת גומי" בלבד. כחיזוק לטענה כי בקשתו לא נבחנה באופן ענייני וראוי, מציין המבקש כי לא ניתנה לו הזכות לטעון את טענותיו בפני הוועדות וכי לא הובאו בפני וועדת אלמ"ב עמדותיהם של ילדיו כנפגעי עבירה. בנוסף טוען המבקש שגם בחומר המודיעיני אין ממש שכן למיטב ידיעתו מדובר בתלונה שהוגשה נגדו לפני מספר שנים על ידי עורכת דין מהסנגוריה הציבורית, תלונה אשר נסגרה בסופו של דבר מחוסר אשמה. 

           מבחינה מהותית, טוען המבקש כי בית משפט קמא לא התייחס לנסיבותיו המיוחדות ולא בדק את קיומו של טעם הומניטארי "ברור וזועק" המצדיק את יציאתו לחופשות. טעם הומניטארי זה נעוץ לטענת המבקש בנסיבות הטראגיות אשר הובילו את ילדיו לגדול כיתומים באשר אמם אינה בחיים ואביהם מרצה את עונשו בכלא, וכי חסרה להם לאורך כל השנים דמות אב. עוד טען המבקש כי מלבד הטעם ההומניטארי אשר מתקיים בעניינו היה על בית המשפט להביא בחשבון גם את התנהגותו הטובה.

7.        לטענת המשיב הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואין מקום ליתן רשות ערעור. החלטת סגן הנציב לא נעשתה באופן שרירותי אלא התבססה על עמדותיהם של סגן מפקד מחוז דרום בשב"ס, ועדת אסירי עולם וועדת אלמ"ב אשר המליצו שלא להיעתר לבקשה, ועל כן אין כל עילה להתערב בה. אשר לעמדת ילדיו של המבקש נטען כי אין זו הפעם הראשונה שהועדה דנה בעניינו של המבקש ועמדת הילדים, אשר מעוניינים בקשר הדוק עם אביהם, אינה זרה לה. מכל מקום, מציין המשיב כי בנסיבות העניין הוא מסכים כי ועדת אלמ"ב תתכנס בהקדם לדיון נוסף בעניינו של המבקש וכי תובא בפניה עמדה עדכנית של כלל נפגעי העבירה (כולל עמדת נפגעי העבירה מצד המנוחה).

           אשר לטענות המבקש בדבר עיכוב הטיפול בבקשה, טוען המשיב כי אין בכך כדי להקים עילת רשות ערעור ומכל מקום לא נפגעו זכויותיו של המבקש וניתנה לו מלוא האפשרות להביא את מכלול טענותיו.

8.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה, בתגובת המבקש לתגובת המשיב לבקשה, ובכלל הנספחים המצורפים לרבות החומר המודיעיני, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.   

           נקודת המוצא בבקשות כגון דא הינה שבקשת רשות ערעור תינתן אך במקום בו הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל(26.6.1986); רע"ב 2024/13 שורפי נ' שירות בתי הסוהר (16.5.2013)). בענייננו, על אף טענותיו הרבות והמפורטות של המבקש, לא מצאתי טענה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש אשר בגינה יש לתת רשות ערעור, וזאת אף לפי הגישה המרחיבה (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה פסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (11.3.2009)).

9.        מעבר לכך, דין הבקשה להידחות גם לגופה. הלכה היא, כי אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה וכי מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעתם המקצועי של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. (ראו, לדוגמה, רע"ב 5546/11 חאלד רוביע נ' מדינת ישראל (27.9.2011); רע"ב 4579/13 ויקטור ארביב נ' מדינת ישראל (25.8.2013)). בנוסף, המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה א', שנקודת המוצא לגבי קטגוריה זו היא, שהאסיר אינו זכאי לצאת לחופשה אלא באישור מנציב שירות בתי הסוהר או מסגנו. ככל שהנציב מחליט לאשר את הבקשה הוא נדרש לנמקה. בנוסף נדרש כי האישור יינתן רק במידה וקיימים טעמים מיוחדים כמפורט בפרק ח' לפקודה או נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת. הפקודה בפרק ח' מונה רשימה של טעמים מיוחדים, כגון לוויה של קרוב משפחה (כהגדרתו בפקודה), אירוע משפחתי, טיפול רפואי ועוד שעניינו של המבקש אינו נופל בגדרם. המבקש טען אפוא כי קיימים טעמים הומניטאריים בגינם ראוי לאפשר לו כעניין שבשגרה לצאת לחופשות לצורך מפגשים עם ילדיו, עקב נסיבות הרשעתו והקשר הייחודי שלו עם ילדיו. אולם, עם כל ההבנה לרצונו של המבקש ולרצונם הכן של ילדיו - כפי שעולה ממכתביהם שצורפו לבקשה - אין הדבר נופל בגדר "נסיבות הומניטאריות מיוחדות". די בכך להביא לדחיית הבקשה.

10.     כאמור, המבקש מסווג גם כאסיר אלמ"ב, וככזה, יש לקבל גם את חוות הדעת של וועדת האלמ"ב בעניינו. המשיב הצהיר על נכונותו כי ועדת אלמ"ב תתכנס בהקדם לדיון נוסף בעניינו של המבקש וכי תובא בפניה עמדה עדכנית של כלל נפגעי העבירה (כולל עמדת נפגעי העבירה מצד המנוחה). חזקה על המשיב כי כך יפעל בהקדם.

11.      על רקע האמור, ומשלא מצאתי פגם בהחלטת המשיב שלא לאשר את בקשתו של המבקש, הבקשה נדחית. 

           ניתנה היום, ‏כ"ב באדר ב התשע"ד (‏26.3.2014).